הסיפור שלי
לא רציתי להקשיב.
אז הגוף שלי עצר אותי.
זה הסיפור על שמונה שנים בכלוב זהב, על הסימנים שבחרתי לא לשמוע, ועל הרגע שבו כבר לא נשארה לי ברירה.
פרק 1 · כלוב הזהב
מבחוץ זה נראה מושלם.
שמונה שנים עבדתי באינטל. מקום שאנשים חולמים להגיע אליו: משכורת טובה, תנאים, ביטחון, ותחושה שאתה בדיוק במקום שבו אתה אמור להיות.
מבחוץ, הכול נראה כמו שצריך. מבפנים, משהו התחיל להתכווץ.
לכלוב זהב יש תכונה מסוכנת: הוא נוח מספיק כדי שלא תצא ממנו.
פרק 2 · הסימנים
הגוף שלח לי סימנים. אני שלחתי לו תירוצים.
הסימנים היו שם הרבה לפני הוורטיגו. חוסר שקט שלא הצלחתי להסביר, תחושה שאני חי את החיים של מישהו אחר. ידעתי. פשוט לא רציתי לדעת, כי לדעת היה אומר לעשות משהו עם זה.
״זה סתם עייפות. יעבור בסוף השבוע.״
״כולם מרגישים ככה. זאת העבודה.״
״עוד חצי שנה. אחרי הפרויקט הזה.״
״אי אפשר לוותר על משכורת כזאת.״
״אני אסתדר.״
פרק 3 · הוורטיגו
ואז העולם התהפך.
כשלא הסכמתי לעצור, הגוף עצר בשבילי.
זה התחיל בהתקף ורטיגו אחד. ואז עוד אחד. ועוד. העולם הסתובב, תרתי משמע, ואני, שהייתי רגיל להחזיק הכול בשליטה, לא הצלחתי לעמוד יציב.
ההתקפים לא נתנו לי לברוח יותר. כל מה שדחקתי הצידה שנים עלה בבת אחת. היום אני מבין שזה לא היה רק הגוף שהשתבש. זה היה הגוף שאמר בקול את מה שהראש סירב להגיד: איבדת כיוון.
פרק 4 · הצומת
לעצור, ולשאול את השאלות הנכונות.
לא היה רגע הארה אחד. היו שאלות לא נוחות, ששאלתי את עצמי שוב ושוב: מה אני באמת רוצה? ממה אני בורח? ומה המחיר של להמשיך ככה?
ואז גיליתי משהו שלקח לי זמן להודות בו: גם אחרי שיצאתי מהכלוב, המשכתי לברוח. התחלתי דברים ועזבתי אותם, כי ברחתי ממשהו ולא הלכתי לקראת משהו. רק כשנתתי שם ליעד, הצעדים התחילו להתחבר.
וככל שדייקתי את הדרך, ההתקפים נחלשו. עד שיום אחד שמתי לב שהם פשוט נעלמו.
פרק 5 · היום
היום אני מקשיב. וזה מה שאני מלמד.
לפני קרוב לעשר שנים פתחתי את העסק הראשון שלי. מאז צברתי כ־15 שנה בשיווק ובדיגיטל, עשור כמנטור בתוכניות ליווי מובילות בישראל, ומאות יזמים, בעלי עסקים ואנשים שעמדו בצומת.
ובכל פעם שמישהו יושב מולי ואומר ״זה סתם עייפות, זה יעבור״, אני מזהה את עצמי. לא כי אני יודע מה נכון לו, אלא כי אני יודע כמה זה עולה לא להקשיב.
מה שלמדתי בדרך
שלושה דברים שאני יודע היום.
הגוף יודע לפני הראש.
עייפות, חוסר שקט, ימי ראשון כבדים. אלה לא רעש. אלה נתונים.
לברוח זה לא כיוון.
יציאה מהכלוב היא רק התחלה. כיוון נוצר כשיודעים לקראת מה הולכים.
בהירות נוצרת בתנועה.
צעד קטן ומדויק מלמד יותר מחודש של התלבטויות.
בשטח
הרצאות, סדנאות וקבוצות.
ואילו סימנים אתם מפספסים עכשיו?
אפשר להתחיל בשאלון של שתי דקות שעוזר להבין איפה אתם עומדים, או פשוט לכתוב לי. השיחה הראשונה ללא עלות וללא התחייבות.