בפרק הקודם ביומן, סיפרתי לך על כל הניסיונות שעשיתי ואיך הייתי חייב לפצח את הדרך לשבור את המשוואה הארורה של זמן = כסף.
אחרי כל הניסיונות לבד בבית בשעות הקטנות של הלילה, כשהילדים הולכים לישון, התחלתי להבין שהתבשלתי מספיק ושאני מוכן לעשות את הקפיצה ולהתחיל להגשים את עצמי.
אחרי שראיתי ונחשפתי לכל מה שיש לעולם החדש להציע לי,
ואחרי שראיתי איך ילד בן 13 באיסלנד שמשחק באיזה משחק מחשב כשהוא בפיג'מה שלו ומצליח לעשות מיליוני דולרים בשנה,
הבנתי, אני לא יכול להמשיך כשכיר יותר,
לא משנה כמה כסף אני מקבל,
או איזה גלידה טעימה ביום חמישי בצהריים ב happy hour של ההייטק,
זה פשוט לא שווה את זה,
הזמן שלי?
הוא לא באמת שלי וזה פשוט שיגע אותי.
אבל איך???
איך עושים את הצעד ומודיעים לבוס?
ומה ביום שלמחרת?
אז למרות שהחנויות באיביי כבר עבדו וצברו תאוצה והכניסו כמה אלפי שקלים טובים בחודש בנוסף למשכורת, הרגשתי שזה לא מספיק, שאני לא יכול להסתמך רק על זה ויותר מזה… אני לא ממש רוצה, הרגשתי שאני יכול ומסוגל לעשות הרבה יותר ולקבל ממה שאני עושה הרבה יותר מכסף,
קוראים לזה סיפוק.
אבל עדיין,
לא ידעתי איך להתחיל,
שברתי את הראש
וכלום..
זה הרגיש לי מסוכן מידי,
מה אם זה לא יצליח?
מה אם אני אכשל ואצטרך למצוא שוב עבודה?
איך מפרנסים משפחה בלי תלוש משכורת בטוח שמגיע בראשון לחודש?
(כעבור מספר שנים בקורונה הבנתי עד כמה המונח הזה בטוח הוא ממש לא בטוח, כשאלפי הייטקיסטים היו הראשונים לקבל בעיטה נעימה בישבן החוצה מהחברה מיד בגל הראשון).
וכשאני שובר את הראש יותר מידי על משהו, אני מבין שאני צריך לקחת רגע זום אאוט ולהסתכל על הבעיה מלמעלה, כי כשנמצאים בפנים בתוך כל הלחץ והמחשבות גם אם הפתרון יהיה מולנו הסיכוי שנראה אותו הוא קלוש,
אז עשיתי מה שאני תמיד עושה במצבים האלו,
התחלתי לקרוא ספרים, להקשיב ליוטיוב ולפתוח עוד ועוד את התודעה,
עד שנתקלתי בספר המעולה של רונן גפני – היזמים החדשים,
שגרם לי להבין שכל עוד אני אחפש מה יוצא לי מזה, הסיכוי שלי להצליח בעולם החדש הוא קלוש עד לא קיים, אני חייב קודם כל לראות ולחשוב מה יוצא לצד השני ואז כפועל יוצא גם לי ואולי גם לעוד גורם שלישי, הוא קורא לזה
win בחזקת win.
בעזרת הספר הבנתי שיש לי כל כך הרבה קלפים ביד שאני בכלל לא משחק איתם, כמו סוס עם רטייה בצידי העיניים שרואה רק את מה שהוא הורגל אליו,
תלוש משכורת,
נוחות
ועבודה מ 8 עד 17:00 עם הסעה שמחכה בחוץ,
רובוט מודרני.
חלק מהקלפים שלי היו האנשים שהכרתי לאורך הדרך,
הקשרים החזקים שפיתחתי עם השנים עם כל מיני חברים
מבלי לדעת שמשהו מהם יכול בכלל להוביל למשהו עסקי.
אז ישבתי ומיפיתי את כל האנשים שאני מכיר כשהפוקוס שלי הפעם השתנה,
במקום לחשוב מה יכול לצאת לי מזה (כרגיל) התחלתי לחשוב איך אני יכול לעזור להם להשיג את המטרות שלהם בחיים,
וואו זה היה מטורף, פתאום הבנתי כמה הסתכלתי על החיים לא נכון,
איך כל החיים לפני כן התנהלתי מתוך ראייה צרה שרק מחפשת מה יכול לצאת לי מזה ואיך זה מקדם אותי ואיך שכולנו רצים על האוטומט הזה,
והחשיבה השונה הזו מחוץ לקופסא פתאום עזרה לי לראות מציאות שהייתה נסתרת ממני למרות שהיא הייתה שם כל הזמן.
וכשאחד החברים שלי , בעלים של חברת שיווק שידע שאני חזק בעולם הדיגיטלי בשעות הפנאי, שאני מאד מתעניין בשיווק ובעולם האיקומרס,
בא אליי יום אחד ואמר לי שיש לו לקוח יבואן גדול שמוכר בכל החנויות והרשתות הכי גדולות בארץ ועכשיו הוא רוצה להיכנס לעולם האיקומרס ולהתחיל למכור אונליין ואם אני יכול להיפגש איתו ולתת לו כמה עצות,
ידעתי!
ידעתי שזאת ההזדמנות שלי,
אומרים שכשהתלמיד מוכן המורה מופיע, אז כזה.
ממש כאילו זימנתי את זה לחיים וידעתי שפה אני חייב להגיע בשיאי.
אז אם בעבר הייתי מגיע לפגישה מהסוג הזה כשכל מה שרץ לי בראש
זה מה הוא יכול לתת לי? הפעם הגעתי במיינדסט שונה ואחר לחלוטין,
הפעם רק חשבתי איך אני יכול לעזור לו להשיג את היעדים שהוא רוצה להשיג.
מפה ועד לפגישה שנקבעה בינינו,
יצאתי לעשות תחקיר מקיף עליו כבן אדם,
על החברה שלו,
על הרשתות והסניפים שהוא פרוש בהם,
מהו התחום החזק שלו? והחלש?
ואיך בעזרת האונליין הוא יכול לייצר קפיצה קוואנטית כזו בדיוק כמו שהוא מחפש ורוצה להשיג…
לפגישה ביננו כבר הגעתי מוכן,
לבוש בצורה רצינית,
עם לפטופ ומצגת שהכנתי,
ורבע שעה לפני הזמן כשאני מחכה שיגיע לבית הקפה
שבו קבענו להיפגש.
מה היה בפגישה בינינו?
זה כבר נושא לפרק הבא (:
רמז: מהפגישה הזו שום דבר כבר לא היה אותו הדבר..
המשך יבוא בפרק הבא בסדרה "מיומנו של יזם דיגיטלי".
———–
חושב שאני יכול לעזור לך להצליח במסע היזמות הפרטי שלך,
כאן אפשר לקבוע איתי שיחת ייעוץ ללא עלות (רק בבקשה לקבוע רק אם החלטת שלהצליח זאת האופציה היחידה עבורך)
